עורך העיתון ‘לה פטיט הבדו’ אברהם אזולאי במכתב פתוח לפילוסוף היהודי הצרפתי אלן פינקלקרוט.
לפילוסוף היהודי אלן פינקיאלקרוט פרט ולאחים שלי היהודים בצרפת כלל!
ראשית « שאפו »! אתה ראוי להערכה כי מול המון זועם ומאיים, שמרת על רוגע וכבוד עצמי. אתה ראוי להערכה כי למרות ההפתעה הגמורה שאחזה בך, הצלחת להביט בהם בעיניים, בלי לברוח, גם לנוכח גילויי השנאה העמוקה. לא קל לשמוע מפי המוסלמים הללו שצרפת היא לא שלך אלא שלהם.
אני מצטער על כך שאני עומד לאכזב אותך אלן, לפעמים, המילים האלימות האלה, המוטחות בפנים נחוצות כדי להבין שהאמת שלך מתפרשת על-ידם כשקר. אתה האמנת בצרפת, הגנת על עקרונות השוויון והחרות שבהם דגלה, ועכשיו אתה נראה המום, כאילו כל המאבק הזה היה כלא היה. עבורם, כמו בשביל רבים אחרים בצרפת, אתה לא איש רוח, לא אקדמאי ולא סופר … אתה יהודי!
יהודי, זאת אומרת, ישראלי, רוצח ילדים, חייל בצה »ל… במילים אחרות, עבורם, אתה לא אדם אלא מפלצת, מייצג את כול מה שהם סולדים ממנו: חרות, כבוד, צדק, דיאלוג, אהבת המולדת, סובלנות, אמפטיה…האם יש צורך שאמשיך? לא, אני יודע שאתה הבנת.
אני גם יודע עד כמה קשה לפעמים להתעורר בבהלה, ברגליים כושלות, כי הדם טרם הספיק להגיע לראש. המזור היחיד מול התעוררות מהירה מדי, הוא להתיישב מספר שניות, הזמן הדרוש לומר את תפילת « מודה אני », לשאול את עצמך מי אתה באמת, וכך לעשות סדר בראש.
ואליכם, יהודי צרפת, אשר כל פעם מחדש נראים קצת יותר מזועזעים, המומים ונדהמים:
תפסיקו לחשוב שימים טובים עוד עומדים לפניכם, בעיקר בצרפת היפה אשר קיבלה את פניהם של היהודים בזרועות פתוחות וגם ידעה להפיק מהם את המיטב. צרפת היא בדיוק כמו מרוקו, אלג’יריה וכל אותן מדינות הערביות שמהן גורשנו… זה נגמר! אתם כן יכולים להישאר לחיות בה, בלי למות, וגם זאת, תחת פחד מתמיד.
הפחד שהילדים שלכם יחזרו הביתה לאחר שהותקפו, הפחד שיקללו אתכם ברחוב מול נשותיכם, כאשר לא נותר לכם אלא להשפיל את המבט, הפחד שיטיחו בכם עלבונות בנוסח יהודי (מלוכלך), ציוני, מול משטרה דוממת ומשותקת. אפשר אולי לכל היותר לגור בה, כמו אנוסים באינקוויזיציה כמו שהיה אומר הפילוסוף היהודי ז’ורז בנסוסן, כמו יהודים מבוהלים ומבוישים.
גם בישראל, סכנות מאיימות עלינו בכל שנייה, אבל ההבדל הוא שהחיילים שלנו, שאינם « חיות אדם » כפי שסוברת אושרת קוטלר, נמצאים כאן כדי להגן עלינו 24 שעות ביממה, לאורך כל השנה. המתנה הזו שקיבלנו, שאותה חומדים אותם ערבים המנכסים לעצמם את צרפת – היא מדינת ישראל.
אברהם אזולאי
Zut, alors, on peut être ami d’Israël, sans savoir lire l’Hébreu!